פסק-דין בתיק דמ"ש 38050-04-12

1.         הוגשה תביעה שעניינה תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.

2.         אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א.        התובעת הועסקה על ידי הנתבעים מיום 13.3.11.

ב.         בין הצדדים נחתם הסכם עבודה, נספח א' לכתב התביעה.

3.         לטענת התובעת, הנתבע הבטיח לה בתחילת העבודה, כי לאחר שלושה חודשים ידונו בהעלאת שכר.

לטענתה, בחלוף כשנה פנתה לנתבע בעניין העלאת שכר וזה אמר שאין על מה לדבר ולכן, בהסכמה, סוכם שתפסיק לעבוד ואף הובאה מחליפה.

            לטענתה, לאחר מכן חלתה ואושפזה בבית חולים וכשרצתה לחזור, אמר לה הנתבע שאינה עובדת יותר.

4.         הנתבע טען שהתובעת ביקשה העלאת שכר ומשסירב, הודיעה שיש לה עבודה אחרת ושהיא מתפטרת.            

            לטענתו, הדבר היה באמצע חודש פברואר, לאחר מכן השתתפה התובעת ביום גיבוש של העבודה והעובדים בירכו אותה בהצלחה בעקבות ההתפטרות.

לדבריו, שילם לתובעת משכורת עד סוף חודש פברואר, בין אם עבדה ובין אם לאו, ולאחר מכן אינו חייב יותר בתשלום כלשהו.

5.         בעקבות הדיון המוקדם, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן והנתבע הגיש כתב הגנה מתוקן.

            התובעת והנתבע העידו בפנינו ביום 18.12.12.

6.         לאחר ששמענו את העדים ועיינו בחומר שבתיק אנו קובעים שיש לדחות את התביעה.

            להלן נפרט את הטעמים.

7.         התובעת טענה להתחייבות של הנתבע להעלות את שכרה לאחר שלושה חודשי עבודה.

            התחייבות כזו לא הוכחה.

8.         התובעת טענה שבחלוף שנה של עבודה, שוחחה עם הנתבע על העלאת שכר והנתבע הודיע שאינו מתכוון להעלות את השכר לשנה הקרובה.

            התובעת למעשה לא טוענת שפוטרה.

            בכתב התביעה המקורי לא טענה דבר בעניין זה.